קונסטנטינוס הגדול מתיר ליהודים לבקר בהר הבית פעם בשנה, בתשעה
קוֹנְסְטַנְטִינוּס הִכִּיר בַּנַּצְרוּת כַּדָּת בְּמַהֲלַךְ וְעִידַת נְקִיאָה בִּשְׁנַת 325 לַסְּפִירָה, וְכָךְ צִיֵּן נְקֻדַּת מִפְנֶה בְּהִתְנַצְּרוּת הָאִימְפֶּרְיָה הָרוֹמִית. לַמְרוֹת הֱיוֹתָהּ אֶרֶץ הֻלַּדְתּוֹ שֶׁל ישו, בִּיהוּדָה הִשְׁתָּרְשָׁה הַנַּצְרוּת וְצָבְרָה תְּאוּצָה בְּעִקָּר בָּאֲזוֹרִים שֶׁבָּהֶם חָיוּ לֹא-יְהוּדִים וּבְקֶרֶב תּוֹשָׁבִים זָרִים.
הַכְּנִיסָה לִירוּשָׁלַיִם שׁוּב נֶאֶסְרָה עַל הַיְּהוּדִים, אַךְ הֵם הֻרְשׁוּ לְבַקֵּר בְּהַר הַבַּיִת פַּעַם בְּשָׁנָה, בְּתִשְׁעָה בְּאָב, יוֹם אֵבֶל לְצִיּוּן חֻרְבַּן בָּתֵּי הַמִּקְדָּשׁ, הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי.
הִירוֹנִימוּס, כֹּמֶר וְהִיסְטוֹרְיוֹן לָטִינִי שֶׁחַי בִּסְבִיבוֹת 342 עַד 420 לַסְּפִירָה, תִּעֵד בְּפֵרוּשׁוֹ לְסַפֵּר צְפַנְיָה, כִּי תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה הַיּוֹם הַיָּחִיד שֶׁבּוֹ הֻתַּר לַיְּהוּדִים לְהִכָּנֵס לִירוּשָׁלַיִם:
"עַד הַיּוֹם, אָסוּר לַכּוֹפְרִים (הַיְּהוּדִים) לָבוֹא לִירוּשָׁלַיִם. רַק לְמַטְּרַת אֵבֶל הֵם מֻרְשִׁים לָבוֹא וְאָז חַיָּבִים לִרְכֹּשׁ הֶתֵּר לִבְכּוֹת עַל חֻרְבַּן מַמְלַכְתָּם... אֲפִלּוּ אֶת דִּמְעוֹתֵיהֶם יֵשׁ לִקְנוֹת. בְּיוֹם הַשָּׁנָה לַחֻרְבָּן, מִתְאַסְּפִים הָאֻמְלָלִים יַחַד, זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת, חוֹלִים וְחַלָּשִׁים, כֻּלָּם לְבוּשִׁים סְמַרְטוּטִים..."
סקירה
קונסטנטינוס (שלט בשנים 337-306 לספירה) שוב אסר על היהודים להיכנס לירושלים, אך התיר להם לבקר בהר הבית פעם בשנה, בתשעה באב, יום האבל המציין את חורבן בתי המקדש, הראשון והשני.
הירונימוס (420-342 לספירה), שהיה כומר והיסטוריון לטיני, תיעד בפירושו לספר צפניה, כי תשעה באב היה היום היחיד שבו הותר ליהודים הותר להיכנס לירושלים:
"עד היום, אסור לכופרים [היהודים] לבוא לירושלים. רק למטרת אבל הם מורשים לבוא ואז חייבים לרכוש היתר לבכות על חורבן ממלכתם... אפילו את דמעותיהם יש לקנות. ביום השנה לחורבן, מתאספים האומללים יחד, זקנים וזקנות, חולים וחלשים, כולם לבושים סמרטוטים..."
בתנ"ך

שיעורים לחיים

Humor

Advocacy

Fun fact

Antisimetism
